מדרש אגדה
ד"א אמור אל הכהנים. ראה מה כתיב למעלה מזה, ואיש או אשה וגו', ומה ענין זה אצל זה, אלא צפה הקב"ה שעתיד שאול למלוך על ישראל, ועתיד להרוג את הכהנים ומכעיס הקב"ה ואינו שומע דבריו, ועתיד שידרוש באוב וידעוני, מרוב הצרה שתגיע אליו מן הגוים שיבואו עליו בחיילות וישאל באוב, שנאמר ויאמר שאול (אל עבדיו) [לעבדיו] וגו' (ש"א כח ז), וכיון שהלך אצל בעלת האוב ואמרה לו את מי אעלה לך (שם שם יא), אמר לה את שמואל העלי לי (שם), כיון שראה את שמואל עולה נזדעזעה, שנאמר ותרא האשה את שמואל ותזעק וגו' (שם שם יב), ולמה זעקה, אלא שראתה מה שלא ראתה מימיה, והלא אומנותה היה מפני מה יראה, אלא שראתה דבר שלא ראתה מימיה ודבר משונה, שהמתים עולים תחלה ברגליהם, וזה עלה בראשו ורגליו למטה, שנאמר אלהים [ראיתי] עולים מן הארץ (שם שם יג), ולמה אמרה אלהים היתה צריכה לומר איש ראיתי עולה מן הארץ, אלא אמרו רבותינו ז"ל בשעה ששמואל היה רוצה לעלות נתיירא מיום הדין, והלך למשה ואמר לו משה אני מתיירא מיום הדין, בוא עמי, אמר לו משה ואתה מתיירא מיום הדין מה עשית שאתה מתיירא, והלא לא היית כהנה מבני אדם ואתה הולך בתמימות, אמר לו אם כן בוא עמי ועליהם אמרה האשה אלהים עולים [תרי משמע], מיד ויאמר שמואל אל שאול למה העליתני אין כתיב אלא הרגזתני להעלות אותי, מתיירא אני מיום הדין, אמר ר' חנינא מכאן אתה למד שאפילו הצדיקים מתייראים מיום הדין, כענין שנאמר שמעתי ותרגז בטני (חבקוק ג טז), אמר שמואל לשאול למה הרגזתני והייתי סבור שיום הדין בא, ולקחתי [את] משה עמדי, ולא לבדי הרגזתה אלא אפילו למשה ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם (בחלום) [בחלומות] ואקרא לך [להודיעני מה אעשה] (ש"א כח טו), אמר לו שמואל עד עכשיו היה ה' עמך, ועתה למה תשאלני וה' סר מעליך ויהי עריך (שם שם טז), תחלה הרגת את נביאיו והם כהניו ויהי עריך, שאל ממך דין הכהנים, שנאמר בהם וערכו בני אהרן. ויתן [ה'] גם את ישראל עמך ביד פלשתים (שם שם נט) אמר לו שמואל אם תלך למלחמה מחר אל תברח ואתה דע לך כי על כל פנים תהרג, ואני אפייס עליך [ומחר אתה ובניך עמי] (שם), שתהיה עמי במחיצתי אתה ובניך, מיד וימהר שאול [ויפול] מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל (שם שם כ), מיד אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם תחלת מלך שהמלכתה על בניך תפיל אותו ביד פלשתים הוא ובניו, אמר הקב"ה למשה משה חלילה לאל מרשע ושדי מעול (איוב לד י), אלא כי פעל אדם ישלם לו (שם שם טו). משה חייב שאול בשתים, אחת ששאל באוב וידעוני, שנאמר ואיש או אשה וגו', והשנית שהרג הכהנים ודמם הוא נדרש, שאמר אמור אל הכהנים:
עין יעקב
ג [רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבָאִי מִשּׁוּם] רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'יֵרָאֶה' 'יֵרָאֶה', כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת, כָּךְ בָּא לֵרָאוֹת, מַה לִּרְאוֹת, בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵרָאוֹת, בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. רַב הוּנָא, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא: 'יֵרָאֶה' 'יֵרָאֶה', בָּכִי, אָמַר: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לִרְאוֹתוֹ, יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ? דִּכְתִיב: (ישעיה א) "כִּי תָּבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי" וְגוֹ'. וְרַב הוּנָא, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (דברים כּז) "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָׁם", עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְצַפֶּה לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ, יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה א) "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'" וְגוֹ'. רַבִּי אֶלְעָזָר, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (בראשית מה) "וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו", וּמַה תּוֹכֵחָה שֶׁל בָּשָׂר־וָדָם כָּךְ, שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כָּל שֶׁכֵּן? רַבִּי אֶלְעָזָר, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (ש"א כח) "וַיֹאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי"? וּמַה שְּׁמוּאֵל (הנביא) [הַצַּדִּיק] הָיָה מִתְיָרֵא מִיּוֹם הַדִּין, אָנוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה? דִּשְׁמוּאֵל, מַאי הִיא? דִּכְתִיב: (שם) "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל: אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ", 'עוֹלִים', תְּרֵי מַשְׁמַע! חַד שְׁמוּאֵל וְאִידָךְ, דְּאָזִיל שְׁמוּאֵל וְאַיְתִּי לְמֹשֶׁה בַּהֲדֵיהּ. אָמַר [לֵיהּ]: דִּילְמָא חַס־וְשָׁלוֹם לְדִינָא קָא מִתְבָּעִינָא, קוּם בַּהֲדָאִי, דְּלֵיכָּא מִלְּתָא דִּכְתִיבַת בְּאוֹרַיְתָא וְלָא קִיַּמְתֵּיהּ. רַבִּי אַמִי, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (איכה ג) ("יתן למכה לחי ישבע בחרפה"). "יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ, אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה", אָמַר: כּוּלֵי הַאי וְאוּלַי?! רַבִּי אַמִי, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (צפניה ב) ("בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו") "בַּקְּשׁוּ צֶדֶק, בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה, אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה'". אָמַר: כּוּלֵי הַאי וְאוּלַי?! רַב (יוסף) [אַסִי], כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ה) "שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב, וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט, אוּלַי יֶחֱנַן ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף". אָמַר: כּוּלֵי הַאי וְאוּלַי?!
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
רב הונא כי הוה מטי להאי קרא יראה יראה בכי אמר עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו דכתיב (ישעיה א יב) כי תבאו לראות פני וגו׳. רב הונא כי הוה מטי להאי קרא בכי (דברים כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה לאכול על שלחנו יתרחק ממנו שנאמר (ישעיה א יב) למה לי רוב זבחיכם יאמר ה׳ וגו׳. ר׳ אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי (בראשית מה ג) ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של ב״ו כך של הקב״ה לא כל שכן. ר׳ אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי (ש״א כח טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין אנו עאכ״ו. מאי היא דכתיב (ש״א כח יב) ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזיל שמואל ואייתי למשה בהדיה אמר דילמא ח״ו לדינא קא מתבענא קום בהדאי דליכא מילתא דכתיבת באורייתא ולא קיימתיה. ר׳ אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי (איכה ג כט) יתן למכהו לחי ישבע בחרפה יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה אמר כולי האי ואולי. רבי אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי (צפניה ב ג) בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה׳ אמר כולי האי ואולי. רב אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי שנאמר (עמוס ה טו) שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה׳ אלהי צבאות שארית יוסף אמר כולי האי ואולי: